Ma'asser Cheni
Daf 31a
31a בַּשָּׁנָה הַהִיא אַתְּ מוֹצִיאוֹ מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאֵין אַתְּ מוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר כָּל הַשָּׁנִים מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא בַּשָּׁנָה הַהִיא אַתְּ מוֹצִיאוֹ מִמְּקוֹם טוּמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה. וְאֵין אַתְּ מוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר כָּל הַשָּׁנִים מִמְּקוֹם טוּמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּמָאן דְּאָמַר אֵין מוֹצִיאִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בִּיקְשׁוּ לְהִימָּנוֹת שֶׁלֹּא לִיתֵּן מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. אָּֽמְרִין מָאן יֵיעוֹל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּהוּא מְסַיּיֵעַ לְלִיוָאֵי. עָאֵל וְסִייֵעַ לְכֹהֲנֵי אָמַר בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ הַכֹּהֲנִים לְוִייִם וְזֶה אֶחָד מֵהֶן וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק.
Traduction
@@En cette année d’annulation des dîmes, il faut au besoin sortir de l’oblation de l’impur, à la disposition des ayant-droits, travail qui n’est pas prescrit les autres années. Selon R. Eliézer, il faut ainsi compléter cet enseignement: on est tenu d’emporter l’oblation d’un endroit impur (comme d’un cimetière, où le cohen ne saurait venir) dans un lieu pur, à la disposition du cohen, travail qui n’est pas indispensable les autres années. Cet avis de R. Eliézer est conforme à celui qui dispense d’ordinaire d’apporter la dîme (avec l’oblation) au cohen. Au temps de R. Josué b. Levi, on voulut décider de ne pas donner au cohen la dîme complète. Qui est de cet avis, demanda-t-on? C’est R. Josué b. Levi, qui devant aider aux lévites (étant aussi lévite) est allé au contraire soutenir le parti des cohanim. Dans 24 passages, dit-il (195)''B. Yebamot 86b; Hulin 24b; Bekhorot 4a''; les cohanim ont été appelés lévites; voici p. ex. l’un d’eux (Ez 44, 15): les cohanim, les lévites, fils de Cadok (en vertu de cette corrélation, Josué permettait de donner aux cohanim une part des lévites).
Pnei Moshe non traduit
בשנה ההיא. השתא הדר לברייתא דספרי והגי' היתה לפניהם בשנה ההיא את מוציאו מן הטמא אל הטהור כלומר שאת מוציא אף המעשר ראשון מן הלוי שאינו מחזיק עצמו בטהרה כל כך ואתה נותנו אל הכהן שהוא טהור שצריך להחזיק עצמו בטהרה מפני התרומה אבל שאר כל השנים אין אתה מוציא המעשר ראשון מן הלוי להכהן ור''א ס''ל דלעולם אין נותנין מעשר ראשון לכהן אלא ללוי כדלקמן והלכך קאמר כיני מתניתא כן צריך לשנות בהברייתא בשנה ההיא את מוציא ממקום הטומאה וכו' וכך היא הגי' בברייתא דספרי בספרים שלפנינו וכלומר דדריש מדכתיב תוציא את כל מעשר מלמד שאם היה במקום טומאה ואפשר שיטמא המעשר צריך אתה להוציאו אל מקום הטהרה ובשנה ההיא מיעוט הוא לשאר השנים שאין אתה זקוק להוציאו אל מקום טהרה אבל לא דרשינן שיוציאו בשנה ההיא מהלוי לכהן והיינו דקאמר אתייא דר''א כמ''ד אין מוציאין מעשר מהלוי לכהונה פלוגתא הוא לקמן ומביא הש''ס להפלוגתא בכמה מקומות בפ''י דיבמות ובפ''ז דסוטה:
ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה לפי שעזרא קנס את הלוים בשביל שלא עלו עמו ונתן המעשר ראשון לכהנים ובימי ריב''ל בקשו להמנות ולבטל אותה התקנה אלא ליתן ללוים כמו שכתוב בתורה ואמרו מי יכנס לבה''מ ריב''ל שהוא לוי ומסייע ללוים ונכנס ריב''ל ועשה בהפך שסייע לכהניס ואמר בכ''ד מקומות מצינו שהכהנים נקראו לוים וזה א' מהן והכהני הלוים בני צדוק וא''כ כשנותנין המעשר ראשון לכהן יוצא הוא למ''ש בתורה:
רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר גִּידוּל וְרִבִּי אָחָא הֲווֹן יְתִיבִין אָֽמְרוּן וְהָא כְתִיב וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן אַהֲרוֹן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם לִיתֵּן לוֹ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְהָֽכְתִיב וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת הַמַּעֲשֵׂר. רִבִּי חוּנָא וַחֲבֵרַייָא חַד מִינְהוֹן אָמַר לִבְנֵי לֵוִי מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלִבְנֵי אֶלָּא מִכָּן שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. וְחָרָנָא אָמַר אֲפִילוּ לֵית כְּתִיב אֶלָּא לִבְנֵי נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. אִילּוּ מָאן דְּאָמַר פַּלָּן בְּרִי יְסַב מִקָּמַת פַּלָּן וּשְׁאָר נְכָסַיי יִרְשׁוּ בָנַיי דִּילְמָא לָא נְסַב עִמְּהוֹן.
Traduction
R. Benjamin bar R. Guidal et R. Aha assis à l’étude objectèrent qu’il est écrit (Ne 10, 39): le cohen fils d’Aaron sera avec les lévites lorsqu’ils prendront la dîme (Ne voit-on pas qu’on lui donnait aussi de la dîme)? Il s’agit là, fut-il répondu, de lui remettre l’oblation de la dîme qui est son bien, comme il est écrit (ibid.): les lévites emporteront la dîme (pour eux, puis remettaient à d’autres la part sacerdotale). R. Houna et ses compagnons discutent sur ce qui suit: selon l’un d’eux, de ce qu’il est écrit (Nb 18, 21): ''et aux lévites'' non ''aux lévites'' on infère que la conjonction indique le devoir de comprendre aussi les cohanim (traités précédemment) dans la répartition des lévites et de leur donner aussi de la dîme. D’après l’autre, même sans cette conjonction, on conclut qu’on peut en donner aux cohanim; car si quelqu’un, dans son testament, assigne à tel fils des dons spéciaux, en ajoutant que le reste de l’héritage sera partagé entre ses fils, est-ce que le premier désigné n’y prend pas aussi part? de même, les cohanim ont droit à toutes les parts des lévites, étant de la même tribu.
Pnei Moshe non traduit
הווין יתיבון אמרין והיה קשה להם על הא דאמר ר''א אין מוציאין מעשר לכהונה והא כתיב בנחמיה י' אחר שדיבר בענין תרומות ומעשרות אמר והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים אלמא אחר שקנס עזרא את הלוים יש להכהן חלק עמהם במעשר ראשון ומשני דליתן לו תרומת מעשר ממעשר הלוים הוא דקאמר ולא לכל המעשר והדרי ומקשי ומי מצית אמרת הכי והכתיב אח''כ באותו הכתוב והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלהינו אל הלשכות וא''כ הלא כבר נאמר לתרומת מעשר בפ''ע:
לבני לוי. כתוב הוא אחר שאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך ונחלתך וגו' ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו' לבני לוי מיבעי ליה ומה ת''ל ולבני לוי משמע שמוסיף על ענין הראשון שנתן ה' כ''ד מתנות כהונה לאהרן ולבני לוי וגו' אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה וה''ק ומה שנתתי לבני לוי יש לך ג''כ חלק עמהם:
וחרנה אמר. דלא צריכין לדרש הזה דאפי' אי לית הוה כתוב אלא לבני לוי שפיר ג''כ שמעינן דנותנין מעשר לכהונה דהרי אלו מי שאמר פלוני בני יטול מקמת פלן כך וכך מנכסי שהוא כך וכך ושאר נכסים שלי ירשו בני דילמא לא נסיב עמהון בתמיה וכי בשביל שנתן לו איזה דבר בפני עצמו לא יירש חלקו עם אחיו בשאר כל הנכסים וכך הוא הדבר הזה וכי בשביל שנתן ה' מתנות כהונה לאהרן דבר מיוחד בפני עצמו לא יטול חלקו מן המעשר הלוים הלא גם הוא לוי כמוהם:
רִבִּי יוֹנָה יְהַב מַעְשְׂרוֹי לְרִבִּי אָחָא בַּר עוּלָּא לֹא מִשׁוּם דַּהֲוָה כֹהֵן אֶלָּא מִשׁוּם דַּהֲוָה לָעֵי בְּאוֹרַיתָא. מַה טָעֲמָא וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלֵם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת י֙י. רִבִּי הוּנָא לָא נְסַב מַעֲשֵׂר רִבִּי אָחָא לָא נְסַב מַעֲשֵׂר. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא הוֹרֵי עַל גַּרְמֵיהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ בְּגִין דְּלָא מֵיסַב מַעֲשֵׂר. שָׁאַל בַּר נַשׁ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹנָתָן מַהוּ דִּנְסַב. אָמַר לֹו סַב וּמַה דְנָפַל לְשִׁבְטָךְ נָפַל לָךְ.
Traduction
R. Yona donnait ses dîmes à R. Aha b. Oula, non parce que c’était un cohen, mais parce que c’était un homme versé dans la connaissance de la loi, selon ce verset (2Ch 31, 4): Il dit au peuple, aux habitants de Jérusalem de donner aux cohanim et aux lévites leurs revenus, afin qu’ils se fortifient dans l’étude la loi. R. Houna ne prenait pas de dîme (196)Dans Babli, Megila, 22a, R. Houna est aussi désigné comme étant de race sacerdotale, ni R. Aha (quoique y ayant droit). R. Hiya b. Aba s’était imposé la peine (197)''Comp. même série, (Sheviit 3, 1), commenc.; (Nedarim 6, 12)'' de sortir du territoire palestinien, pour ne pas prendre de la dîme. Un homme demanda, ou R. Samuel b. Nahman demanda à R. Yossé s’il devait en prendre? Certes, lui répondit-il, et ce qui revient à la tribu t’appartient pour ta part.
Pnei Moshe non traduit
ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו'. פסוק הוא בד''ה גבי יחזקיהו שצוה לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' מכאן שנותנין מנות אלו להיגיעים בתורת ה' ומחזיקין אותה:
ר' הונא. שהיה כהן וכן ר' אחא לא נטלו המעשר של הלוים. א''נ לא רצו ליהנות ממנת הלוים אע''פ שהיו יגיעים בתורה ור' חייא בר בא הורה והחמיר על עצמו שלא ליטול ומחמת שהפצירו בו הלך מא''י לח''ל ששם אינו נוהג מעשרות וכדי שלא יטול המעשר:
שאל ב''נ לר' שמואל בר נחמן. אדם א' שאל לר' שמואל שהיה כהן אם יטול מעשר שנותנין לו והלך ר' שמואל ושאל לר' יונתן והשיב לו טול לפי מה שנפל לשבטך נפל גם לך:
רִבִּי יַנַּאי מְפַקֵּד לִקְרִיבוֹי כַּד תְּהֵיוִייָן חַכְרָן אֲרָע לָא תַחְכְּרוּן אֶלָּא מִן דְּחֵילוֹנַייָא. וְאַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה מוֹדֶה שֶׁאֵין מוֹצִיאִין שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. מַה טַעֲמָא כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵּאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֙י מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִמַּכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִייָה. וְאַתְיָא כַּיי דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִן הַגּוֹי.
Traduction
R. Yanaï faisait cette recommandation à ses proches: lorsque vous voudrez prendre un champ en fermage, ne prenez que ceux des gens pieux, craignant Dieu. Bien qu’il soit dit de ne pas donner la dîme aux cohanim, on avouera au moins qu’on ne la lui enlèvera pas pour autrui. Pourquoi? parce qu’il est dit (Nb 18, 26): Lorsque vous prendrez des fils d’Israël la dîme que je vous ai accordée d’eux à titre d’héritage, vous en prélèverez une oblation à Dieu: le dixième de la dîme; or, vous prélèverez de ce que remettent les simples israélites, mais l’on ne doit rien enlever des revenus des lévites, ou du cohen. C’est analogue à cette déduction tirée par R. Eliézer du même verset: des fils d’Israël on prendra ce revenu, non des païens (198)Cf. (Demaï 5, 9) mil..
Pnei Moshe non traduit
כד תהיוויין חכרן ארעא. כשאתם רוצים לקבל שדה בחכירות לא תהיו חוכרין אלא מן הזרים שאם תחכירו מהכהנים הלויים אפשר שלא תתנו חלקם בשלימות ונמצא נהנים אתם ממנת הכהנים והלוים. תרגום זר חילוני:
ואע''ג דאת אמר וכו'. אלעיל הוא דמהדר דאף למ''ד שאין נותנין מעשר לכהונה מודה הוא שאין מוציאין מעשר שלו מידו ללוים מ''ט דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל וגו' מאת בני ישראל אתה מוציא ואין אתה מוציא ממכירי כהונה ולוייה כלו' ממה שהוא מסור בידם וכמכור להם:
ואתייא כהאי דאמר ר''א וכו'. דמדייק ג''כ מאת בני ישראל בדוקא ואין אתה מוציא מן הגוי שיש לו שדה בא''י:
Ma'asser Cheni
Daf 31b
משנה: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְדִינוֹת מַהֲרוּ פֵּירוֹתֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּיעוּר עַד שֶׁבָּא רִבִּי עֲקִיבָה וְלִימֵּד שֶׁכָּל הַפֵּירוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת פְּטוּרִין מִן הַבִּיעוּר. מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ צָרִךְ לִקְרוֹת לָהֶן שֵׁם. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל עִישּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוּד נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. עִישּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוּד נָתוּן לַעֲקִיבָה שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִייִם וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִישּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוּד נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר.
Traduction
R. Juda dit: en principe, on envoyait chez les propriétaires en province les prévenir d’avoir à se hâter pour libérer leurs fruits des prélèvements dûs, avant que n’arrive l’époque de la destruction générale. Mais, lorsque R. aqiba survint, il enseigna que tous les fruits non arrivés à la période d’obligation de la dîme sont aussi dispensés de l’opération de l’enlèvement. Celui qui a des fruits loin de chez lui doit désigner nominalement quand il les rédimera. Il arriva un jour à R. Gamliel et à des vieillards de rentrer en bateau (201)''De faire un long voyage. Cf. Babli, Qidushin 26b; Baba Metsia 11a''. R. Gamliel dit: je déclare la dîme que je mesurerai plus tard, comme remise dès à présent à Josué (lévite), et l’emplacement qu’elle occupe lui est loué (pour qu’il l’acquière de suite); la 3e dîme que je prélèverai ultérieurement est pour ainsi dire remise dès à présent à aqiba b. Joseph (trésorier), afin qu’il l’acquière pour la distribuer aux pauvres, et la place qu’elle occupe est louée pour lui. Par contre, R. Josué dit: je déclare la dîme que je mesurerai plus tard comme remise dès à présent à Eliézer b. Azaria et la place qu’elle occupe lui est louée dans ce but. Après quoi, ils acceptèrent réciproquement le montant de la location (pour ces dépôts).
Pnei Moshe non traduit
מהרו והתקינו פירותיכם וכו'. לפי שבראשונה היו סבורין דאף הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות חייבין הן בביעור עד שבא ר''ע ולימד שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורין הן מן הביעור וכן הלכה:
מתני' מי שהיו פירותיו רחוקין ממנו. והגיע זמן הביעור ולא הופרש מהן המעשרות:
צריך לקרות שם. להמעשרות ומזכה להן אגב קרקע כהאי עובדא דלקמיה כדי שיכול להתודות למחר:
עישור שאני עתיד למוד. זהו מעשר ראשון שעתיד אני להפרישו יהא זה נתון ליהושע בן חנניה שהיה לוי וכו' ואלו כולן היו עמו בספינה:
ומקומו מושכר לו. שיהא מקום המעשר מושכר לו בזה שהיה מקבל ממנו שכר לקנות הקרקע כדמסיים ונתקבלו זה מזה שכר וע''י כך נקנה לו המעשר כדין מטלטלין אגב קרקע ולהקנות להם בסודר בתורת חליפין לא היה יכול לפי שהחליפין כמכירה הוא ואין המעשרות במכירה דנתינה כתיב בהו ולא מכירה אבל אגב קרקע אינה אלא נתינה שיש בה חיזוק שלא יכול לחזור ולא נראית כמכירה. ותרומה גדולה לא היה לקרות שם שכבר הפריש אותה לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא''כ נפרש ממנו תרומה גדולה:
עשור אחר שאני עתיד למוד. זהו מעשר עני יהיה נתון לעקיבה לפי שר''ע היה גבאי של עניים כדקאמר בגמרא:
א''ר יהושע עשור שאני עתיד למוד. מן המעשר הזה שנתן לי ר''ג וצריך אני להפריש ממנו תרומת מעשר א' מעשרה יהיה נתון לאלעזר בן עזריה שהוא כהן:
ונתקבלו זה מזה שכר. ר''ג קיבל שכר מקום המעשרות מר' יהושע ומר''ע ור' יהושע קיבל שכר המקום מעשר מן המעשר מר''א בן עזריה וע''י כך נקנה המעשר לכל אחד ואחד כדאמרן:
הלכה: וְלֹא טֵבֵל הוּא. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַטֵּבֵל קָרוּי קוֹדֶשׁ.
Traduction
Mais n’est-ce pas un produit inaffranchi? (Comment donc pouvait-on supposer que c’est soumis à l’annulation, comme s’il s’agissait d’une redevance sacrée, laquelle seule y est soumise)? Ceci prouve, dit R. Ila au nom de Samuel que les fruits non libérés sont aussi considérés comme sacrés.
Pnei Moshe non traduit
ולא טבל היא. בתמי' כלומר והרי אף כשהן פירות הולכין הן לאיבוד בזמן הזה משום שהן טבולין למעשר וכשיחלל אותן ג''כ טעונין גניזה וא''כ מה מועיל החילול:
זאת אומרת שהטבל קרוי קדש. כלומר אף בעודן טבל למעשר שני טעונין גניזה וכן חילול הכסף כשיחללן א''כ הטבל שלו בכלל קדש דכתיב גביה הוא:
אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֶל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם בְּהַר הַבָּיִת. וְהָיָה יוֹחָנָן הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר הַלָּז יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ צֵא וּכְתוֹב
Traduction
R. Juda dit (202)''M. Neubauer (Géographie, p. 62) suit la version des passages parallèles: même série, (Sanhedrin 1, 2) ( 18d); Babli, ibid, 11b; Tossefta sur Eduyot, 2 (Graetz, t. 3, p. 274; Dernburg, p. 242)'': R. Gamliel et les anciens étaient debout sur une estrade élevée à la montagne du Temple. Yohanan le cohen, qui était alors son secrétaire, se tenait devant eux. R. Gamliel lui ordonna d’écrire:
Pnei Moshe non traduit
מעשה ברבן גמליאל וכו'. גרסינן להא לקמן בפ''ק דסנהדרין בהלכה ב ומייתי לה הכא אמתני' בראשונה היו שולחין וכו' וכדאשכחן בהא דר''ג דשלח להן דמטא זמן ביעורא וכו':
אַחֵינוּ בְּנֵי גָלִילָא עִילָּאָה בְּנֵי גָלִילָא אַרְעִיתָא שְׁלָֽמְכוֹן יִסְגֵּא. מוֹדַעְנָא לְכוֹן דְּמָטָא זְמַן בִּיעוּרָא תַּפְקוּן מַעְשְׂרַיָּא מִן מַעֲטָנֵי זֵיתָאֵי. לְאַחָנָא בְּנֵי דְרוֹמָא עִילָּאָה וּבְנֵי דְרוֹמָא אַרְעִיתָא מוֹדַעְנָא לְכוֹן דְּמָטָא זְמַן בִּיעוּרָא תַּפְקוּן מַעְשְׂרַיָּא מֵעֳמְרֵי שִׁיבֳּלַיָּא. לְאַחָנָא בְּנֵי גָלוּתָא דְבָבֶל וּבְנֵי גָלוּתָא דְמָדַי וּבְנֵי גָלוּתָא דְיָוָון וּשְׁאָר כָּל גַּלְוָותְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל שְׁלָֽמְכוֹן יִסְגֵּא. מוֹדַע אֲנָא לְכוֹן דְּאִימְרַיָּא רְכִיכִין וְגוֹזָלַייָא דְּקִיקִין וּשְׁפַר בְאַנְפַּיי וּבְאַנְפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָא עַל שַׁתָּא זֶה תַּלְתִּין יוֹמִין.
Traduction
1° ''Frères de la Galilée supérieure et gens de la Galilée inférieure, que votre salut grandisse! Nous vous informons qu’il est temps de s’occuper d’extraire la seconde dîme du blé en gerbes, afin d’annuler ensuite ce qui resterait''. 2° ''Frères de la Drôma (Sud) supérieure et gens de la Drôma inférieure, nous vous faisons savoir que le moment de débarrasser les redevances dues est arrivé, et empressez-vous de prélever les dîmes sur les réservoirs d’huile''. 3° ''Frères qui êtes en exil à Babylone, en Médie, dans le Yavan (pays divers où l’on parlait le grec, Asie mineure, etc.), et partout où des Israélites se trouvent dispersés, salut. Nous vous avisons que les brebis sont encore tendres, les pigeons jeunes (signes d’un printemps peu avancé). Aussi, nous avons trouvé bon, moi et mes collègues, d’ajouter à cette année un mois embolismique (203)V. notre Almanach perpétuel, p. 10 de 30 jours''.
Pnei Moshe non traduit
ממעטני זיתא. מקום קיבוץ הזיתים ולפי שבגליל היו זיתים מרובין:
לאחנא גלותא דבבל וכו'. להם היו צריכין להודיע עיבור השנה לפי שהיו רחוקים ושידעו קודם הפסח מפני החמץ:
דאימרייא דקיקין וכו'. וחסר כאן וזימנא דאביבא לא מטא וכך כתוב בסנהדרין לפי שאלו שנים הראשונים עושין להן סעד לשנה לאחד משלשה דברים שמעברין עליהן:
רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה אָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. וְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. מָתִיב רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה לְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְהָא כְתִיב וַאֲכַלְתֶּ[ם] אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם בּוֹא וְאוֹכְלוֹ עִמּוֹ בַּקֶּבֶר. אָמַר לוֹ מַהוּ בְּכָל מָקוֹם בַּעֲזָרָה. אְמַר לוֹ וְהָֽכְתִיב אַתֶּם וּבֵיתְכֶם וְאִשָּׁה נִכְנֶסֶת לָעֲזָרָה. רִבִּי בָּא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הַהֵן עוֹבְדָא. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲוָה יְלִיף מֵיסַב מַעְשְׂרָא דְחָדָא גִינָּה. וְהָיָה לְאוֹתָהּ גִּינָּה שְׁנֵי פְתָחִים אֶחָד לִמְקוֹם טוּמְאָה וְאֶחָד פָּתוּחַ לִמְקוֹם טָהֳרָה. נְפַק רִבִּי עֲקִיבָה לְגַבֵּיהּ אָמַר לֵיהּ 31b פְּתַח הָהֵן וּסְתוֹם הָהֵן. אִין אֲתָא אֲמַר לֵהּ בֹּא בְדֶרֶךְ הַזּוֹ. אָמַר לֵיהּ אִין שְׁלַח תַּלְמִידֵיהּ אֱמוֹר לֵיהּ אַתֶּם כְּתִיב. שָׁמַע רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר מִרְצֻעָה דַּעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף בָּא לְכָאן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִיר רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁנָּטַל. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר בְּשֵׁרוּתָא בֶּעָיָא מוֹלֵיי סִבָא דְּקִיסָּא מִינֵיהּ וּבֵיהּ כָּל גּוּמְרָא דְלָא כְוִיָּה בְשַׁעְתָּהּ לָא כְוִיָּה.
Traduction
R. Abahou dit que R. Josué b. Hanania (lévite) et R. Eléazar b. Azaria (cohen) sont en désaccord sur le point suivant: le premier dit que l’on ne donne pas de dîme aux cohanim; le second le permet. Mais objecta R. Josué b. Hanania à son contradicteur, n’est-il pas écrit (Ibid, 5, 31): vous en mangerez en tous lieux? n’est-ce pas que pour en manger, il pourra même aller auprès d’une tombe? (cela n’implique-t-il pas l’exclusion du cohen qui ne peut aller là)? Non, répond R. Eléazar; l’expression ''en tous lieux'' autorise seulement l’usage du parvis sacré. Mais, objecta R. Josué, n’est-il pas dit: vous et votre famille; or, est-ce que la femme entre au parvis? - R. Aba mettait ces déductions en pratique. R Eliézer b. Azaria avait l’habitude d’accepter la dîme sur certain jardin. Il y avait deux portes, l’une menant vers l’impureté (cimetière), l’autre vers la pureté. R. aqiba se rendit chez le jardinier et lui dit: ouvre cette porte seule (la première) et ferme l’autre, afin que R. Eléazar en arrivant se trouve dans le voisinage des tombes et ne puisse pas y entrer, ni prendre cette dîme; s’il envoie son élève pour prendre cette dîme, tu pourras l’écarter en disant que le verset biblique autorise explicitement, par le mot ''vous'', à ce que l’ayant-droit réclame son dû, non d’autres. R. Eléazar en eut avis, et il dit: la bride d’aqiba b. Joseph (avec ses ruses) a passé par là. A ce moment R. Eléazar b. Azaria (blessé) restitua toute la dîme prise. Aussi, R. Isaac b. Eliézer dit: quand l’excroissance d’un arbre est encore jeune, c’est alors le moment de l’arracher (199)''Ou, selon la var.: si on veut chauffer du vin, il faut d'abord un panier plein de bois; une fois le vin chaud, il conservera seul sa chaleur, sans avoir besoin d'ajouter du bois''; car, si on la laisse se développer, elle prendra de la consistance (de même, R. aqiba cherchait par tous les moyens à combattre R. Eléazar; ce qui, plus tard fut devenu impossible); ou encore, le charbon qui ne brûle pas à temps ne brûlera pas plus tard (200)''L'occasion perdue ne se retrouve plus. Cf. Dukes, Rabbin. Blumenlese, p. 133. Voir même série, Betsa, 2, 4 (61c); Haghigâ, 2, 3 (78a)''.
Pnei Moshe non traduit
איתפלגון וכו'. השתא מייתי להאי פלוגתא דתנאי בהא דלעיל:
והא כתיב. גבי מעשר ואכלתם אותו בכל מקום ואם אתה נותנו לכהן היאך מתקיים בכל מקום דמשמע אפי' במקום הקברות וא''כ בא ואוכלו עמו בקבר בתמיה וא''ל דבכל מקום לא אתי לרבות למקום הקבר אלא לרבות לעזרה דאף דאינו כקדשי הקדשים מ''מ אם רצה לאוכלו בעזרה אוכל דסד''א דאין בעזרה אלא אכילת קדשי קדשים בלבד קמ''ל:
א''ל והכתיב שם אתם וביתכם. ואם לרבות עזרה ואשה נכנסת לעזרה בתמיה:
הוה יליף מיסב. היה רגיל ליטול מעשר מגינה אחת:
א''ל פתח ההן וסתום ההן. אותו שהוא למקום טהרה תניח פתוח ואותו שהוא למקום טומאה תסתום דכהן אתה ואין אתה וכו' ואם יבוא בעל הגינה לשם תאמר לו בא בדרך הזה שהוא ממקום טהרה והשיב לו הן שכך ינהוג ור''ע לא רצה לומר בפניו שעל גוף המעשה שנוטל המעשר איננו מסכים עמו ולא אמר לו אלא בדרך רמז וכי היאך אתה נוטל מכאן שהוא פתוח למקום טומאה אבל לאחר שהלך ר''ע שלח תלמידיה לר''א בן עזריה וצוה לאמור לו אתם כתיב וכקושית ר' יהושע בן חנניה דלעיל וכששמע ר''א בן עזריה לזה אמר מרצעה דעקיבא בן יוסף בא לכאן כלומר הרצועה שלו שגם הוא בא עלי בתחבולת קושיא זו ומעתה אני חוזר בי ובאותה שעה החזיר כל המעשרות שנטל עד הנה ונתן אותם ללוים:
כשורותא בעיי מוליי סב דקיסא מיניה וביה. משל הוא כשהכשורה זו שנותנין לבנין חסירה איזה דבר והיא צריכה שימלאו אותה וכדי שלא תשהא ותשכח לתקנה טול קיסם אחד מיניה וביה גופיה למלאות אותה. וכן כל גחלת שאינה בוערת בשעתה וכלומר כשמתחלת להיות בוערת ואין נופחין אותה עד שתתלהב ותבעיר אינה בוערת שהולכת וכבת וכך הדבר הזה שבשעה שחזר בו ר''א בן עזריה מיד באותה שעה החזיר את הכל כדי שלא ישכח ויתיאש אח''כ מלהחזירה ותמצא עוד דוגמתו בפ''ב דביצה בסוף ה''ה גבי מעשה דבבא בן ביטיי:
הַכֹּל מוֹדִין בְּפַת וְשֶׁמֶן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָעֵר. בְּיַיִן וּבְתַבְלִין שֶׁהוּא כִמְבוּעָר. מַה פְלִיגִין בְּתַבְשִׁיל בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים צָרִיךְ לְבָעֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין צָרִיךְ לְבָעֵר.
Traduction
Tous reconnaissent qu’il faut anéantir le pain ou l’huile de la 2e dîme qui font partie d’un mets (parce qu’ils se conservent visiblement); d’autre part, le vin ou les épices de dîmes qui sont mêlés à d’autres objets, sont comme annulés. Ils discutent seulement sur le mets lui-même, composé de tels produits, non mêlé à d’autres: Shammaï le considère comme maintenu en entier et prescrit l’annulation; Hillel au contraire ne les considère pas de même et permet de le conserver.
Pnei Moshe non traduit
הכל מודים. בין ב''ש וב''ה בפת ושמן של מע''ש ונטע רבעי שצריך לבערו לפי שהשמן נראה בעין יותר מן היין וביין ובתבלין שאין ממשות ניכר בהן הכל מודים שהוא כמבוער ולא נחלקו אלא בתבשיל שב''ש וכו' וב''ה אומרי' א''צ לבער לפי שהוא כמבוער:
מַה טַעֲמָא דְּבֵית שַׁמַּי. וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בִּלְבַד בְּיָֽדְךָ. מַה טַעֲמָא דְּבֵית הִלֵּל. אֲפִילוּ מְחַלְּלוֹ מַה הוּא מוֹעִיל.
Traduction
Le motif de Shammaï se base sur ce qu’il est écrit (Dt 14, 25): Tu réuniras l’argent dans ta main; selon lui, l’échange contre argent devra avoir lieu au plus tard à ce moment, l’argent seul pouvant être conservé ''en mains''. Hillel au contraire en dispense; car, dit-il, cet échange ne servirait à rien, puisque l’on ne peut pas alors apporter l’argent à Jérusalem (on peut alors garder les fruits).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מ''ט דב''ש וצרת הכסף וכו'. כדפרישית במתני' דמיתורא דהאי הכסף קא דרשי:
מ''ט דב''ה וכו'. כדפרישית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source